אני קצת רוצה להתייאש

היום היה לי יום קצת מעייף ומשום-מה מתסכל.

אני לא מצליחה לישון 8 שעות בלילה כמו שהייתי רוצה.  לפעמים זה פשוט כי אני מסיימת מאוחר, ואז – עד שאני מתקלחת, מתארגנת – כבר לא נשארות לי מספיק שעות עד שאני צריכה לקום למחרת, כי אני קמה מוקדם.  אבל בדרך כלל אני פשוט יושבת על המחשב או בוהה או קוראת עד שכבר ממש מאוחר.  כאילו משהו מונע ממני ללכת לישון לפני שנהיה אחת או שתיים לפנות בוקר.  אלו לא שעות נוראיות באופן כללי, רק שאם אני צריכה לקום בשש וחצי או שבע, זה לא משאיר יותר מדי.

היום, למשל, ממש קרסתי בגלל זה.  הרגשתי שאני כל כך עייפה וכל הגוף שלי כאב.  ויתרתי לעצמי על לשטוף כלים, לסדר את המיטה ולעשות כביסה – ואפילו על מקלחת.  העיקר, אמרתי לעצמי, שאלך לישון  בתשע וחצי לכל המאוחר.  ובכן, כבר עשר וחצי.  בהיתי במחשב (אפילו לא רור לי במה), דיברתי קצת בטלפון (לפחות הייתי סוציאלית), ואז התבאסתי שכבר יש לי המון כביסה, לא החלפתי מצעים מלא זמן והכיור מלא.  אז קמתי בפרץ מוטיבציה ועכשיו הבית יותר הפוך מאשר קודם, ואם אעשה את כל מה שאני מתכננת (לקפל כביסה מלפני שבועיים; לתלות כביסה מהמכונה שהפעלתי; לשטוף כלים; לטאטא קצת; להתקלח; להמשיך לבהות במחשב) – אלך לישון בערך באחת.  וכמו שאני מכירה את עצמי, עוד אעשה הפסקת ג'ק באואר באמצע או משהו.  ואתחיל איזה שני ספרים חדשים בנוסף לאלה שאני כבר קוראת.

מצד שלישי, אולי עדיף לנקות ולסדר כל עוד בא לי ויש לי מוטיבציה, אחרת הזבל ימשיך להערם פה בלי שליטה.  לפני שלושה שבועות החתול הפך עציץ, והחול עדיין מפוזר שם.  זה פשוט מקום כזה שלא ממש רואים, חוץ מזה שאני יודעת ושאם רואים זה קצת מביך אותי.

רגעים כאלה גורמים לי לרצות לשים סרט ולהתיישב מולו עם המון אוכל מתוק, מלוח ונשנושי.  אני ממש נלחמת בעצמי לא לעשות את זה.  לא רק מבחינת האוכל, אלא גם  כי אני יודעת שהצפיה המשולבת ברגשות אשמה תדכדך אותי עוד.

בוקר:

07:00    3 כפות גרנולה + שתי כפות יוגורט 5%.

07:40    קפה שחור עם כפית סוכר.

ביניים:

10:30    שתי פרוסות לחמקל עם כף גבינה 5%; שני תמרים; תאנה; תה צמחים ("דרדר כחול").

13:30     שתי פרוסות לחמקל עם כף גבינה 5%; תפוח; שקדים ואגוזים (קצת).

צהריים:

15:00    ארטישוק בלימון; כוס אורז מלא; כוס שעועית אדומה.

ערב:

20:00    6 יח' פתית + שלוש כפות חומוס; שתי אצבעות-טופו ברוטב תאילנדי; שתי קוביות שוקולד מריר 60%;  דנונה מוס שוקולד 99kl; כף ריבת שזיפים.

לילה:

21:00 ואילך – קנקן תה צמחים ללא סוכר (לבנדר, לואיזה ולימון).

סיכום קלוריות יומי: 1,664.

פוסט זה פורסם בקטגוריה מחשבות. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

2 תגובות על אני קצת רוצה להתייאש

  1. BeNi הגיב:

    זה הזמן לקחת יום חופש מהעבודה ולהשלים שעות שינה…
    דרך אגב, שמתי לב שאת לא אוכלת בשר, חבל… זה היה יכול לבא בתמורה לכמה קלוריות ביום…
    בבשר יש חלבנים שתהליך הפירוק שלהם (לחומצות האמניו ובניה של חלבונים חדשים) במערכת העיכול הוא יותר מהיר מכיוון שהחלבונים שבו מאוד דומים לחלבונים שבני האדם צורכים, "חלבון בשרי" הוא יותר טוב מ"חלבון צמחי"…

    קראי כתבה שרשמתי אצלי, את באמת תוכלי למצא בזה עזר
    http://beni.blogli.co.il/archives/63

  2. queeny הגיב:

    אני בהחלט מתכוונת לנצל את יום העצמאות כדי לישון קצת.
    קראתי את הפוסט המעניין שכתבת.
    אני מודה שאני לא מאוד בענייני כושר ומסת שריר.
    בנוסף, הדיעות מאוד חלוקות לגבי העדפה לחלבונים מן החי. יש מאמרים וספרים שלמים שטענים שהאדם הוא דווקא חיה צמחונית במהותו, ושהחלבון מן החי מעמיס על מערכת העיכול ולא מועיל לה.
    אני לא מומחית, אז אני לא מתערבת…
    בכל מקרה, הבחירה שלי בצמחונות היא מוסרית ולא משיקולי דיאטה.
    אבל בהחלט אני מרגישה שאני צריכה להיות יצירתית כדי להעשיר, לגוון ולתגבר את צריכת החלבונים שלי.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s