אבא, אמא, דיאטה

אחרי גלות ממושכת בפורומים דוברי-אנגלית ב-SP,ביקרתי בפורום "לרזות בראש אחר". קראתי שם שרשור שפתחה אם מודאגת שמנסה לסייע לבנה (בבי"ס יסודי) לרזות וביקשה עצות מהמשתתפים.

זה מה שכתבתי לה על הקשר שלי עם הורי והקשר של זה להרגלי האכילה שלי:
הייתי ילדה שמנה. טוב, לא ממש שמנה, עגלגלה, שמנמנה, עם לחיים שרוצים לצבוט (עד היום! ), לא אתלטית בעליל, עם אף בספר או בטלויזיה ושקית ביסלי ביד.
ההורים שלי שניהם רזים וספורטאים, פשוט לא הבינו, לדעתי, איך זה קרה להם.
הם תמיד אהבו אותי מאוד והראו לי את זה באלפי דרכים. הם גם תמיד עשו הכל כדי לעזור לי לרדת במשקל – רשמו אותי לחוגי ספורט שונים כדי שאוכל לנסות ולמצוא משהו שאני אוהבת (לא אהבתי כלום), אמרו לי לאכול פחות, פיקחו על הארוחות שלי. אבל לי פשוט היה די נוח בגוף שלי, לא התעניינתי בתזונה ודיאטה, ולא הפריע לי המשקל. היו לי חברות, הייתי תלמידה טובה ואפילו בשיעורי התעמלות לא סבלתי במיוחד מרגשי-נחיתות.

אחת הבעיות שהיתה לי ולהם, וקיימת עד היום, היא סוג של מסר כפול: מצד אחד, אנחנו אוהבים אותך כמו שאת וגאים בך על השיגיך השונים. מצד שני, כדאי שתרדי במשקל כי אז את יותר יפה ומוצלחת. אז מה, עכשיו אני מכוערת וכישלון? לא, ברור שלא, הם אומרים במבוכה, אבל…
מסר אחר: מצד אחד – הקיפידי על אוכל בריא, אל תאכלי שטויות, תעזבי את השוקולד הזה, לא חבל? מצד שני: הכנתי במיוחד בשבילך את הבורקס הזה שאת אוהבת / קניתי את העוגיות האלה שאת אוהבת / את באה אלינו פעם בשבוע לאכול אז תאכלי משהו טעים.

זה נהדר שאתם משמשים לו דוגמא. אבל, כמו שכתבו לפני, לא כדאי למנוע ולאסור. לא ממנו, ולא מכם. חשוב לבדוק איתו בעדינות איך הוא מרגיש עם המשקל שלו ועם המראה שלו. אולי הוא לא מרגיש שזה "לא בסדר"? ואם הוא לא בסכנה בריאותית בגלל עודף המשקל שלו, ולא סובל חברתית, אפש פשוט להניח לו ושילמד לאט לאט ומהדוגמא שלכם את האכילה הבריאה יותר?
ההשמנה שלי היא "חברתית" בלבד. בחברה בה אני חיה גוף כמו שלי לא נחשב יפה-דיו, והקריטריונים שלי ליופיו של גופי מושפעים מזה. אבל עודף המשקל שלי אינו מסוכן או לא אסתטי באופן מחפיר. אני כן מרגישה שלוּ היו פשוט מניחים לי להרגיש טוב עם הגוף שלי, זה היה יותר הוגן והגון. האם הוא צריך דיאטה מסיבה חברתית או אמיתית (מחלה, עודף משקל מסכן חיים)?

וזה מה שענתה לי אלוניס, מנהלת הפורום:


אוכל הוא דרך להראות אהבה, שחשבו/לא חשבו עליך בעת תכנון כיבוד או אירוח של ממש.
כך זה אצל המון אנשים. כואב ומחזק באותה נשימה – מה שכתבת על הקשר עם הוריך.
האם אנשים כמו קמרין מנהיים (שחקנית מאוד מוערכת שזכתה באמ"י) הם כישלון רק בגלל שהם שמנים?
אין ספק שמסר שרק מי שרזה הוא "מוצלח" הוא מסר פוגע ושיפוטי בצורה מאוד מקוממת.
ויש נשים רזות שלא מתקרבות לקרסולי היופי של נשים שמנות – יופי פשוט לחלוטין לא תלוי במשקל!
ציפי שביט למשל הייתה מתה להיות רבע יפה כמו כמה מהמתמודדות ב"לרדת בגדול" בעונה שעברה.

מגיעה לך תמיכה וקבלה וחיבוק שלא תלוי בכלום. והמסר הכפול של ההורים מחלחל לצערנו גם לרגעים החמים – ומצנן אותם.

את מאוד צודקת בכך שכל עוד אין סיבה רפואית של ממש ואת מרוצה מעצמך – אין שום סיבה להתאמלל ולפצוח בדיאטות כדי לרצות אחרים בחיינו. הרזיה היא תהליך מאוד מורכב רגשית וגופנית ואם מתחילים אותו עבור אחרים – רוב הסיכויים שזה לא יצליח – לא רק בשלב ההרזיה, אלא כשמגיעים לשמירה על ההישגים.

מאחלת לך המשך התחזקות במסרים הבריאים שאת מנסה להעביר למשפחתך ומקווה שהם יראו את האור בקרוב.
אלה מילים מאוד מעודדות.

אחד הדברים שהכי מחזקים אותי בתהליך הזה זה תמיכה.

הזדמנות טובה להודות לך אהובי, על התמיכה שאתה נותן לי ואיך שאתה עוזר לי לגדול. {{{נשיקה }}}

פוסט זה פורסם בקטגוריה לדבר על זה, מזון למחשבה. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

2 תגובות על אבא, אמא, דיאטה

  1. אלוניס הגיב:

    כיף אדיר שמצאת אותנו!!!!

    ברשותך אני אוסיף את הבלוג הזה לקטגורית הבלוגים שלנו:-)

    ותודה על הפידבק|חיבוק|

  2. queeny הגיב:

    תודה רבה על החיבוק, הפידבק, והתוספת לרשימת הבלוגים! 😛

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s