להלחם בעצמי

השבוע ניסיתי "לחסוך" קלוריות לכבוד זה שאנחנו נוסעים לנופשון קטן, וזה אומר מבחינתי לאכול בחוץ.

זה לא הלך.

אבל היום הצלחתי להשאר בטווח הקלורי שלי, למרות שזה במחיר של אי-התסרקות עם קצת אוכל הערב אחרי יום קשה וארוך במיוחד. מזל שמחר נוסעים קצת לטייל. כל כך רציתי לנשנש, אבל אז החלטתי קודם כל לעדכן בספארק את מה שאכלתי ולראות כמה קלוריות נשארו לי. גיליתי שאפס, נהדר. אז החלטתי לשתות הרבה וללכת לישון מוקדם. גם זה לא הלך.

הרבה דברים לא הולכים לי ואני מרגישה שאני כל הזמן במאמץ ובמתח גדול. עד עכשיו הייתי פורקת את המתח הזה עם נשנושים או ארוחות, ועכשיו אני מונעת מעצמי גם את התענוג הזה.

דבר טוב שקרה היום: הסתובבתי בתחנה המרכזית בירושלים ולמרות הריחות המטריפים מ"נאמן" לא התפתיתי לקנות לעצמי בורקס או קרואסונים. כן קניתי חטיף גרנולה גדול ועתיר-קלוריות (יחסית לז'אנר), אבל זה היה משמח קצת מתוק עם שוקולד. וגם השביע אותי ליותר משעה – יתרון.

דבר טוב נוסף שקרה הוא שהקשבתי לעצמי ובבית כשרציתי לאכול הבנתי שבעצם אני צמאה ועצבנית. אז שתיתי.

עכשיו אני מתחילה להיות רעבה, אבל נראה לי שזה סתם בגלל השעה. אז אני הולכת לישון!

לילה טוב!

פוסט זה פורסם בקטגוריה מחשבות. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s