סתם כי בא לי לאכול

אני כותבת עכשיו כי בא לי לאכול, אבל כשאני עוצרת ובודקת את עצמי אני למעשה לא רעבה.

נחמד לחשוב שאני לא רעבה ביום בו הצלחתי להשאר בטווח הקלוריות שהקצבתי לעצמי (עד 1550).

מצד שני אני חושבת שאולי אני צריכה לעשות מאמץ להיות מתחתיו, כדי שאם יתחשק לי סתם לנשנש עדיין יהיו לי איזה 100-200 קלוריות ספייר. מצד שלישי אני חושבת על מה שאכלתי לארוחת צהריים, שהמשכתי ואכלתי אפילו שזה לא היה ממש טעים וכבר הייתי די שבעה. למשל, אם הייתי מפסיקה אז, היו לי עדיין אותם קלוריות לנשנוש עכשיו.

אני חושבת שהשלב הבא באמת יהיה להגדיל את כמות הספורט שלי. אני חושבת שאז גם אוכל לאכול קצת יותר. יש עוד יתרונות לפעילות גופנית – בעיקר זה שארגיש יותר טוב עם עצמי. ובעצם, למה לא לעשות רשימה? הנה:

סיבות טובות לחזור ולהתאמן באייקידו באופן סדיר:

1. זה יעזור לי לרדת במשקל.
2. אכיר יותר טוב את האנשים בדוג'ו ואז יהיה לי יותר כיף לבוא לאימונים.
3. תהיה לי תחושה טובה יותר של הגוף שלי.
4. אני אוהבת את ההרגשה שאני לומדת ומצליחה במשהו שלא אלמנטרי לי ללמוד ולהצליח בו.
5. ארגיש את הקי זורם בגופי!
6. זה ישפר לי את חיי המין.
7. אימונים סדירים מקלים גם על הנשימה שלי וגם על מערכת העיכול.
8. זה יקל עלי לישון בלילות ולקום רעננה יותר בבוקר.
9. זה עוזר לי להרגיש יותר חזקה ויותר קומפטנטית.

אלו הסיבות שעולות לי עכשיו, אבל אני אשמור את הרשימה הזו ואוסיף לה כשיהיו לי עוד.

ועכשיו תמונה שאני מחבבת – עוד יתרון של אימוני-אייקידו סדירים :

בסופו של דבר אכלתי – חטיף גרנולה.  90 קלוריות.  לא נורא, אבל עברתי את המכסה.