Highway אל הירכיים שלי

השבוע שקעתי בקריאת הספר "אומת המזון המהיר" מאת אריק שלוסר. הספר ראה אור בארה"ב ב-2001, ועכשיו תורגם לעברית (בהוצאת הקיבוץ המאוחד וספריית פועלים).

אריק שלוסר הוא עיתנואי שיצא לתחקיר עיתונאי מקיף ומעמיק שנמשך כמה שנים, והתחקה אחר כל האספקטים השונים של המזון המהיר בארצות הברית, ומשמעות התפשטות מערכת ההסעדה הזו על פני כל העולם. המסקנות, מן הסתם, אינן מעודדות במיוחד.

הספר פותח בסקירה של התנאים שהובילו להתפתחות המזללות, הדיינרים ורשותות המזון המהיר בארצות הברית, על ידי אנשים פשוטים יחסית, מן השורה, אשר השכילו לנצל הזדמנויות עסקיות שנקרו בדרכם, ספגו הפסדים ובסופו של דבר יצרו את המכונות המשומנות (תרתי-משמע) שהן היום תאגידי המזון המהיר העולמיים. החלק הזה מאוד הרשים אותי. מדובר בו הרבה על אמץ עסקי, על יזמות, על אנשים אשר לוקחים את גורלם בידיהם, שעולים מן הביבים ומצליחים כנגד כל הסיכויים – ממש סיפור ההצלחה האמירקאי האולטימטיבי. יש בזה הרבה דברים מרשימים וקורצים, בעיקר בתחושה שזה נותן – הכל אפשרי, אם רק תשקיע ותאמין.

בהמשך סוקר הספר את תנאי ההעסקה של העובדים ברשתות המזון המהיר השונות, וחושף (כמה מפתיע) את היות מרביתן נצלניות. שיטת המטבחים של מקדונלדס היא כזו, שמפרקת את הכנת המזון לשלבים, אשר דורשים מן העובד רק לעשות פעולה אחת, חוזרת על עצמה, במשך כל היום. עובד כזה אין צורך להעביר כל הכשרה מקצועית, וקל להחליף אותו. תחלופת העובדים ברשתות המזון המהיר בארה"ב היא כ-300% בשנה. כמובן שאז אין שום צרך לבטח אותם או לשלם להם זכויות בגין ותק וכיו"ב. עוד רווח נקי לחברות. בפרק הזה יש הרבה עובדות מדהימות על כך שהעבודה הזו, התמימה לכאורה, שכל נער יכול לבצע ולהרוויח כך דמי כיס, היא למעשה מסוכנת – ובני הנוער חשופים למכונות מסוכנות שאין להם הכשרה לטפל בהן, לפגיעות גופניות מצטברות בגלל אופיה החזרתי של העבודה ואפילו למקרים רבים של שוד מזויין, שעלולים להסתיים אף ברצח.

נסקרים גם בתי המטבחיים, מקור הבשר הקפוא בו משתמשות רשתות השיווק וגם מעמפעל-ההזנה של בתי הספר בארצות הברית. כאן משתלבים יפה יחד ניצול עובדים (ברובם מהגרים חדשיםמארצות עניות, חלקם עובדים לא חוקיים נטולי זכויות), עינוי בעלי חיים (לא רק עצם המתתם, אלא האופן בו הדבר נעשה והתנאים בהם החיות גדלות ומפוטמות) ומזון שאין פיקוח על תנאי הפקתו (דבר הגורם להתפשטות מגפות, למחלות חמורות המובילות למוות ופוגעות בעיקר בילדים, שהם הצרכנים העיקריים של המזון המהיר).

נסקרת גם ההשפעה של גידול תפוחי אדמה מזן מסויים בלבד על המערך האקולוגי של השדות בארה"ב ובמדינות אחרות המגדלות תפ"א עבור רשתות המזון המהיר; השפעת חוות הבקר על מערך גידול הבקר בכל ארה"ב; השפעת הפרסום הפונה ישירות לילדים על צריכת המזון ועל מגפת השמנת היתר בכל מקום אליו מגיעות הרשתות, ועוד, ועוד.

כל זה בא רק לספר, שלמרות שמאז שאני צמחונית (1992) אני לא ממש נכנסת למסעדות של מזון-מהיר, עכשיו הסיכויים שאעשה את זה פחתו עוד. מזון מהיר נחשב זול יחסית, אבל בעיני הוא לא: ארוחה שלמה בד"כ עולה כ-30 ש"ח, ולפעמים אפילו יותר. אבל סנדויץ' גדול בבית קפה גם עולה ככה, והוא בד"כ בריא יותר – מכיל פחות שומן ופחות רכיבים שמקורם אינו ידוע. שלא לדבר על להכין בבית (למרות שפה יש את פונקצית הזמינות והזמן – ולפעמים זה סתם כיף לאכול בחוץ). מדהים שארוחה תמימה אחת של פאסט פוד יכולה להיות כמעט כל צריכת הקלוריות היומית שלי: אישה בריאה צורכת בממוצע 2000 קלוריות, אישה בדיאטה צורכת 1500 קלוריות. ארוחה במזללת פאסט פוד היא כ-1200 קלוריות! וזה רק ארוחה אחת! זהו המסלול המהיר אל הירכיים שלי, והשומנים האלה הם שם כדי להישאר.

אז גם בעקבות הספר, וגם בעקבות הרצון שלי לשנות את הרגלי התזונה – מזון של רשתות מזון ענקיות לא ייכנס אלי הביתה ובעיקר לא לפה ולקיבה.

יש המון סיבות להימנע ממזללות, או לפחות להפחית מאוד את הביקור בהן:

  • אוכל לא בריא, לא מזין, משמין, מלא סוכר וחומרים מסרטנים;
  • רשתות בינ"ל שמנצלות עובדים, מנצלות בע"ח ופוגעות באיכות הסביבה;
  • כדאי להעדיף מסעדות מקומיות, רשתות מקומיות, שמשלמות שכר הוגן (נגיד, המומלצות של "התו החברתי") ולפרנס אותן;
  • כדאי להעדיף במידת האפשר להכין בעצמינו את המזון שלנו – יותר זול, יותר בריא, יותר טעים.

חוץ מהספר הזה, גם צפיתי בסרט על תביעת הדיבה של מקדונלדס שני אזרחים בריטיים, שהחליטו לא להתנצל והשיבו מלחמה-שערה. הלן סטיל ודייב מוריס, נאבקו מול תביעת הדיבה של מק'דונלדס נגדם, במשפט הארוך ביותר בהיסטוריה של המשפט הבריטי. אפשר לקרוא על המאבק שלהם באתר McSpotlight.

באתר מקלייבל ישראל יש פירוט של מועדי ההקרנות (חינם!) של הסרט בישראל.

לינקים לסרט "מק'ליבל" ב-YouTube:

חלק ראשון

חלק שני

חלק שלישי

חלק רביעי

חלק חמישי

חלק שישי

חלק שביעי

חלק שמיני

פוסט זה פורסם בקטגוריה מזון למחשבה. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s