אני אוכלת לא רק מרעב

אני אוכלת לא רק מרעב;

אני אוכלת כי לאכול זה דבר מהנה – למשל, כשבישלתי משהו טעים או כשבישלו משהו כזה עבורי.

אני אוכלת כי לאכול זה דבר חברתי – למשל, ארוחות חג, חתונות, מפגשים חברתיים, בבית-קפה עם חברה.

אני אוכלת כי לאכול שם אותי במקום טוב; זה מרגיע אותי.  האוכל הוא מקום בטוח.  כשאני בלחץ, או מתוסכלת, או עצבנית – האוכל הוא משהו מוכר.  בזמנים כאלה אני גם בוחרת מאכלים "לא מאתגרים" – אני אוכלת את מה שאני אוהבת ברמה הכי בסיסית: שוקולד, בוטנים אמריקאיים, טוסט עם קטשופ וגבינה צהובה.

כשאני באירוע ויש מאכלים טעימים שגורמים לי הנאה, אני נהנית לאכול.  אני נהנית לאכול גם דברים משמינים, לא-בריאים בעליל, מלאים סוכר וחומרים משמרים וסינתטיים – רק כי הם יפים ומשמחים את העין, הלב והחך. בראש תמיד מנקרת לי ההנחיה "לבחור נכון" – להעדיף את סלט הפירות על העוגה, את היין על הוויסקי, את רוטב העגבניות על פני רוטב השמנת המוקרם.  אני שמחה כשאני "בחרת נכון" מבחינה בריאותית, אבל גם לבחור בטעים, במפנק, במצ'פר -זו בחירה נכונה מבחינתי.  קל לי לשמוח עליה.  תקופה ארוכה חשבתי ששמחה כזו היא תירוץ, הצדקה פנימית לכך ששוב "נפלתי" ולא בחרתי במזון הדיאטטי יותר.  אני כבר לא חושבת כך.  היום אני רואה בבחירה כזו בחירה מוצדקת בדיוק כמו הבחירה ה"בריאה".  זה עוד סוג של בריאות, מבחינתי.

אבל קשה לי עם עצמי כשאני פותחת את דלת המקרר ואת ארונות המטבח בזעם, מחפשת משהו מתוק / מלוח / קראנצ'י לכלות בו רגשות קשים של עצבנות, תסכול, עצב, דחיה, כעס.  קשה לי עם זה שאני מחפשת אוכל כנחמה.  קשה לי עם זה שאני מחפשת אוכל כפתרון לשיעמום, כסוג של תעסוקה לידיים.  זה חלק בתוכי שהייתי רוצה שישתנה.  שלא כל מריבה תביא אותי לבליסה, שלא כל מצב של לחץ יביא אותי לניקוי של כל החטיפים בבית.

פוסט זה פורסם בקטגוריה היום, רגשות. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s