דיכאון ואוכל

הגיע הזמן להודות בפני עצמי: אני בדיכאון.

הדיכאון שלי מתבטא בעיקר בכך שאין לי חשק לעשות כלום.  אין לי חשק גם לעשות דברים שבדרך כלל גורמים לי הנאה.

אחד הסימנים לכך הוא צלילה עמוקה יותר לתוך ספרים.  אני מחפשת ספרים עלילתיים, שקל "ליפול" לתוכם, שיש להם סיפור סוחף.  מצד שני אני לא יכולה להכיל באמת עלילה שיש לה הרבה עומק.  אני קוראת יותר ספרי-נוער, ספרות פנטסיה, ספרי מדע בדיוני אם יש לי.  גם ספרי מתח, אם העלילה שלהם לא סבוכה מדי.

סימן נוסף הוא שאני רואה הרבה יותר טלוויזיה, ולא מצליחה להפחית במינונים.  אני מעדיפה לצפות בטלוויזיה מאשר להיפגש עם חברות; אני מעדיפה לצפות בטלוויזיה מאשר ללכת לישון.  אני מלווה את הצפייה באכילה.

אני מאוד כבדה.  הימים האחרונים מתאפיינים בקבלת החלטות משמחות מדי ערב, ואי-הוצאתם לפועל, מלווה ברגשות-אשם והכאה על חטא מדי בוקר.

אני מחליטה לכתוב שוב ביומן האכילה שלי; אני מפסיקה אחרי ארוחת צהריים.  אני בעיקר אוכלת בערב.

אני מחליטה לצאת להליכה יומית – אפילו של עשר דקות; אבל בבוקר זה מוקדם מדי, ערב מאוחר מדי, בצהריים חם מדי וכן הלאה.

אני מחליטה להתאמן לפי אחד מתרגילי-הוידאו שיש לי במחשב; אני מחליפה נעליים, נזכרת במשהו אחר, מפעילה את המחשב ומתחילה לצפות בטלוויזיה.  אני נזכרת בתכנית שלי להתאמן, ודוחה אותה למחר.

אני בדיכאון ולכן גם אין בי תשוקה מינית.  זה מקשה על היחסים שלי עם בן הזוג שלי.  כבר יותר מדי זמן לא קיימנו יחסי מין בשמחה, בהנאה.  זה כל הזמן נראה לי כמו מטלה.

כל כעס של מישהו עלי אני חווה בטרגדיה.  ביקשתי מהשכן להנמיך את המוזיקה – והוא היה תוקפני מאוד ולא הסכים.  חזרתי לחדר שלי והרגשתי איך הלב שלי דופק ממש בחוזקה – למרות שלא היה בינינו עימות ואפילו לא הרמנו קול.  כמה דקות אחר כך הוא הנמיך את המוזיקה וזה שימח אותי – אבל הלב שלי חוזר לפעום חזק גם כשאני כותבת את זה.  הדרך היחידה שלי להתמודד עם עימותים זה להתעמת.  כשאני לא עושה את זה, התחושות הגופניות של לחץ הן בלתי נסבלות.

ברגע שאני רבה עם בן-הזוג שלי, או שיש לי שיחת טלפון לא נעימה, או שקורה משהו שמלחיץ אותי, כמו התמודדות עם מס הכנסה – אני כבר יודעת ש"הלך" היום.  שלא אצליח לשמור על הרגלי התזונה שלי, שלא אקיים שום החלטה מההחלטות שקיבלתי, שלא אבצע את כל משימות-העבודה שיש לי, שאוכל בלי שליטה דברים משמינים.  אתמול רבתי עם בן-הזוג שלי בבוקר, מתח שנמשך עד הערב, ואכלי כל כך הרבה גראטן תפוחי-אדמה שהיה שמנוני ולא טעים מלכתחילה.  הרגשתי את האצבעות שלי שומניות ודביקות עוד שעות אחר-כך, למרות ששטפתי ידיים ופה בסבון כמה פעמים.  רציתי להקיא את זה.

אני בדיכאון.  יש לכך כל מיני סיבות.  אני רוצה שההכרה בכך תעזור לי לעשות את הדברים הנכונים כדי להתמודד עם זה.

 

פוסט זה פורסם בקטגוריה רגשות. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

4 תגובות על דיכאון ואוכל

  1. נונה הגיב:

    היי, יצא לי לקרוא באתר שלך כמה פעמים ומאוד אהבתי את סגנון הכתיבה ואת רוח הדברים. אף פעם לא הרגשתי ממש צורך להגיב אבל הפעם אני חייבת. אני כ"כ מזדהה איתך שלא האמנתי שקראתי את הדברים הללו כי הרגשתי שמישהי כותבת על חיי…עם זאת לא הייתי ממהרת להגדיר את המצב כדיכאון כי עצם ההגדרה מדכאת יותר ומשאירה פחות כוחות לפעולה.
    מציעה לך להסתכל על זה כאל תקופה חולפת, שהחל ממחר (שבוע חדש) תחלוף ויתחילו ימים טובים יותר.
    תחשבי על משהו אחד שיעשה לך טוב ותעשי אותו….בתקווה שהתחושה הנעימה שהוא ישאיר לך תגרום לך לרצות לעשות עוד דברים שאת אוהבת ומעודדים אותך.
    למרות שאנחנו לא מכירות אני מאחלת לך (וגם לי) הצלחה!

  2. היי קוויני,
    זה נראה לי כמו זמן מתאים לומר לך תודה סוף סוף. יצא לי לעלעל בבלוג שלך כמה פעמים בעבר, ובזכותך הגעתי לsparkpeople. אני יכולה לומר בבטחון מלא שספארק שינה את החיים שלי. אני שם בערך חודשיים וחצי ומצליחה לעשות משהו שאף פעם לא הצלחתי- לאכול בצורה מודעת. על זה, ועל המשקל שמתחיל לרדת לאטלאטלאט מגיעים לך קרדיט, תודה וחיבוק 🙂

    יש ימים, או שבועות 😦 ממש קשים, אבל אני מנסה לשבור את זה לעצמי ליחידות זמן קטנות ככל האפשר- לפחות בבוקר לאכול טוב, להחזיק מעמד רק עד סוף היום וכאלהאים. מצב ה"בטטה דיכאונית" שתארת הוא סוג של סמל מסחרי שלי, והמלחמה בו קשה.

    אבל זה לא צריך להיות קשה 🙂 זה צריך להיות כיף. תעודדי את עצמך להנות, בכוח אם צריך. עלי והצליחי 😉

  3. queeny הגיב:

    נונה – תודה על המילים החמות!
    אחד הדברים שחשובים לי דווקא בלהצהיר שאני בדיכאון – "אמיתי" ולא דכדוך חולף – זה כדי להבין יותר טוב עם מה אני מתמודדת. כשאני מבינה שזה מה שיש לי, שמזה אני סובלת – הרבה דברים מתבהרים. כמו למה אין לי תשוקה מינית, כמו למה קשה לי להתמודד עם מטלות.
    עבורי ההגדרה הזו משחררת, לא מקבעת, כי היא מאפשרת לי התמודדות.

    העצה שלך – לבחור משהו אחד ולעשות אותו – נפלאה. הולכת ליישם אותה מייד… 🙂

  4. queeny הגיב:

    הי טריש –
    אוי, אין דבר שמשמח אותי יותר מאשנים שנרשמו גם ל-SparkPeople!
    זה נורא "אמריקאי" להגיד שמשהו כמו אתר אינטרנט שינה לי את החיים – אבל גם לי האתר שינה את החיים. בעיקר את הגישה לכל מה שקשור בתזונה. וגם לכך שכל התהליך הזה צריך להיות משהו מהנה – ולא עונש.
    דווקא ההצהרה על הדיכאון עשתה לי משהו טוב ואיכשהו יותר קל לי ויש לי יותר מוטיבציה לשנות את המצב.
    שימחת אותי 😛

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s