היום הרביעי בחדר הכושר

עד כה התנסיתי ב:

1. פילאטיס (שיעור אחד, השעה הארוכה בחיי, כאבי בטן היסטריים של שרירים שמעולם לא נדרש מהם שום מאמץ) – נראה לי שאמשיך ללכת לשיעור הזה.  המורה הוא הומו מסוקס, כמתבקש, אך עדין דיו על מנת לגרום לכל בנות הארבעים פלוס לעפעף כמתבגרות.

2. צ'י קונג – בזה יש לי קצת ניסיון, והשיעור הזה לא עשה עלי במיוחד רושם.  מה שהיה בו נחמד זה שהיינו שמונה אנשים (או אם לדייק: שבע נשים וגבר), אני הורדתי את ממוצע הגילאים ל-65, המדריך איש צנוע וחובש כיפה, שאשכרה ניגש אלי והציג את עצמו, כל-כולו חף מהרמת האף האופיינית למדריכים של הקורסים האפעס מבוקשים יותר (ע"ע ספינינג וחיטוב דינאמי).  השיעור עצמו הוא כמובן לא מחטב, ממצק או מגמיש, אבל גם לא חוויתי בו את התפרצויות האנרגיה הנעימות המוכרות לי משיעורי צ'י קונג עם טובי המורים בתחום.  ובכל זאת, סיכוי טוב שאגיע, כל עוד זה מסתדר לי בזמנים.

3. בנית תכנית אימונים אישית – כמובן שהמשקל בחדר הכושר היה פחות נדיב איתי ומיד עליתי כמעט שני קילוגרמים שלמים.  המאמן לעומת זאת לא התרגש ואמר לי: "תבחרי משקל אחד ותתמידי איתו, תמיד יש סטיות והבדלים, אם את על אותו המשקל תמיד בכל מקרה תוכלי לראות את השינוי."  אז מה היעדים שלי? נשאלתי.  חשבתי.  "תראה, מידה 38 אני כבר לא אהיה", אמרתי לו והוא גיחך.  "אני רוצה להיות חזקה יותר, גמישה יותר, באופן כללי יותר בכושר.  אני רוצה להרגיש את הגוף שלי.  ירידה במשקל וחיטוב יהיו תוצאות נפלאות, אבל הן לא היעד הבלעדי."  אאוריקה! זה מה שאני מרגישה.  פתאום, בתשובה ספונטנית לשאלה פשוטה, הצלחתי לנסח לעצמי מה אני רוצה.  מה אני רוצה ריאלית.  מה אני רוצה באמת.  כן, הייתי לגבוה במקום לרזות, הקילוגרמים שלי יראו ממש מעולה על מטר שמונים.  אבל זה לא יקרה.אבל אני רוצה להרגיש ביטחון בגוף שלי, שהוא לא הולך לבגוד בי, שאנחנו יכולים לעבוד יחד.זו המטרה שלי.

תכנית האימונים שלי כוללת 3 סטים עם 15 חזרות כ"א על שישה מכשירי כושר שונים, שרק אחד מהם הבנתי באופן ספונטני איך לתפעל. הרגליים שלי מסתבר חזקות יחסית, הזרועות חלשות יחסית, והבטן בכלל לא נמצאת בתוך הסקאלה, המושג חלש אפילו לא מתחיל לתאר אותה.  קצת אני מרחמת עליה, שאני הולכת לדרוש ממנה את כפיפות הבטן מהן התחמקתי כבר בבית הספר היסודי.  אבל כבר פעמיים ביצעתי בה את כל שלושת הסטים, ויצאנו בסדר, אני והיא.  בכל מקרה, אין לי כוונה ליצור בה קוביות (אולי קוביות שוקולד…).

החלק המפתיע הוא שכבר פעמיים עשיתי את כל התכנית, כולל 30 דקות על האליפטיקל (מן מכשיר הליכה שהולכים בו באויר ואז אין זעזועים לברכיים ולגב התחתון) – וזדה היה לי כיף! הייתיבטוחה שזה יהיה מאוד משעמם, אבל למעשה הזמן עבר ובכל פעם נשאר לי טעם וחשק לעוד. אני לא קופצת מעל הפופיק.  אני לא עושה עד שאני לא יכולה יותר, כדי שתמיד אשאר עם טעם של עוד וארצה לחזור לחדר הכושר ולהתמיד.

וגם, עדכנתי את רשימת הפרסים שלי ובכלל את כל הקונספט.

צ'ירס!

פוסט זה פורסם בקטגוריה פעילות גופנית. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

2 תגובות על היום הרביעי בחדר הכושר

  1. thewonder הגיב:

    עברתי על הבלוג שלך, ובמבט ראשוני הוא נראה ילדותי
    אבל במבט יותר מעמיק הוא מקסים, עניני ומרתק.

    מצפה לעידכונים!

  2. queeny הגיב:

    תודה על המחמאה המבלבלת…
    כן, כזו אני, ילדותית ועניינית 😉

    עדכונים יבואו.
    (מכורה לתגובות)

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s