"חבל שאי אפשר ללכת עירומים"

אמש, אהובי ואני עומדים ומתלבשים למסיבה שתהיה וגם לכבוד זו שאחריה.  ההוראות הן ללבוש שחור וקינקי, ולי יש בארון חולצה קינקית שנרכשה לפני כמעט שנתיים, ושנתפרה אז במיוחד עבורי.  כל השבוע הייתי רגועה לגבי הלבוש לערב הזה, כי בניתי על החולצה הזו.  זכרתי שכשרכשתי אותה הייתי שמנה יותר ממה שאני עכשיו, כך שלמרות שלא יצא לי למדוד אותה הרבה זמן אני די בטוחה שהיא תראה עלי נהדר.

אני מתגברת את חזיית הפוש-אפ השחורה בכריות הקטנות האלה שהמוכרת נותנת לך בלווית קריצה וחיוך, והחריץ בין שדיי הופך מזמין יותר.  מכנסי-הכוסית השחורים שלי, איתם אני מנהלת יחסי אהבה-שנאה, חזרו לעלות עלי, ואני מפשפשת באחורי הארון אחר החולצה עם הקינק.  כשאני לובשת אותה אני מגלה בראי, למרבה הזוועה, שהיא גורמת לי להראות כאילו יש לי זוג שדיים נוספים, קטנטנים, ממש ליד בתי-השחי.  נכון שאני די מתקשה בחדר הכושר בתרגילים של שריר החזה, אבל באמת שכבר הרבה זמן לא שמתי לב שהזוג הזה עוד מתנוסס שם.

אני מורידה את חולצת הקינק (תחרה שחורה עם איקס אדום וטבעת-מתכת) בזוועה, וממהרת ללבוש במקומה את חולצת המחשוף-ללא-פשרות שלי, זו שלמעשה צריך לשים עוד חולצה מתחתיה, אבל קיץ וחם וזה…  לחולצת המחשוף-ללא-פשרות שלי יש שרוולים, שמסתירים את ניצני-השדיים הנוספים שלי.  לעומת זאת היא נגמרת מעל קו הפופיק, ומתקשה לתקשר עם מכנסי-הכוסית שלי, שנגמרים הרבה מתחת.  נכון שמאז שלמדתי לעשות כפיפות-בטן עם כדור-פיזיו אני הרבה יותר טובה בזה, אבל הבטן שלי רחוקה מלהיות רבועה והטקסטורה שלה חלקה, רכה וכריתית-משהו.  כשאני לובשת את חולצת המחשוף-ללא-פשרות, שתי "ידיות אהבה" מתנוססות לצידי גופי.  אהובי חולף מול הראי, נושק לשדיי ואוחז בידיותי, מה שגורם לי לזעוק חמס ולנסות להסתירן, בלא הצלחה.

אני שולפת מהארון שלוש גופיות שחורות ומודיעה לאהובי: "נכון שהן יראו לך זהות לחלוטין, אבל יש ביניהן הבדלים משמעותיים, ואתה צריך להכריע באיזו אני נראית הכי טוב".  האחת עמוקת-מחשוף ויש בה פרח-קטן-חכלילי במרכזו.  לשניה מפתח-צוואר ישר והיא צמודה לבטן שלי מבחוץ כמו שהשוקולד צמוד אליה מבפנים.  השלישית עשויה 100% כותנה ורפויה בכל המקומות הנכונים.בסופו של דבר, עם הבגדים בהם אני מרגישה הכי נוח אני נראית כמו סתם אחת שלבשה שחור "כי זה מרזה", במכנסיים מלפני חמש שנים וגופיה מ"תמנון" במבצע 5 ב-100, מלפני 7 שנים או יותר.  מזל שהיא לא דהתה.

רגע לפני היציאה, אני פושטת את כל הבגדים ונעמדת מול הראי בחדר השינה: דווקא אני מוצאת-חן בעיני.  כשאני עירומה, אז אין לי "ידיות אהבה" וגם לא טאיירים; אין לי שדיים-אקסטרא, וגם לא שדיים אקסטרא-לארג', לא חריץ ולא תוספות ליד בתי-השחי.  כשאני עירומה, התחת שלי לא נראה גדול, או רופס.  אני פשוט נראית טוב.  אני מחייכת לעצמי בראי.

השבוע קניתי המון בגדים, ונזכרתי ב"חכמת חיים" בה ציידה אותי פעם חברה – "הדיאטה הכי טובה היא מלתחה חדשה".  לא ירדתי ולו גרם בחודש האחרון; אבל יש לי בגדים חדשים, שנראים עלי טוב, אז אני מקבלת מחמאות.  צריך לצאת, ואני נוטשת את מראה גופי העירום בראי ולובשת חזיית פוש-אפ לוחצת, מכנסיים נמוכים מדי, גופיה שאני מרגישה איתה איכשהו בנוח, נעליים עם עקב שעד סוף הלילה אתעייף מהן.  אהובי אומר לי שאני כוסית, באירוע אני מקבלת כמה מחמאות, אבל בחיי שהייתי הרבה יותר יפה אם הייתי באה עירומה.

פוסט זה פורסם בקטגוריה לדבר על זה, רגשות. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

3 תגובות על "חבל שאי אפשר ללכת עירומים"

  1. נועה הגיב:

    אני חושבת שאת כוסית כמו שאת + ערומה זו לא כזו אופציה גרועה D:

  2. queeny הגיב:

    תנקס. כנראה שאף פעם לא מספיק לשמוע את זה 🙂
    יש לי ידיד שאומר לי תמיד – "לי לא משנה איך את נראית, בשבילי את כוסית בנשמה". :mrgreen:

  3. י הגיב:

    ממש אין לי מושג איך את נראית, אבל בעיניים עצומות אני אומר – כשאת עירומה את יפה פי אלף. ובעצמך היטבת לתאר חלק מהסיבות. כן ירבו.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s