משקל, כסף, סדר (או בעצם: מינוס, השמנה, בלאגן)

כבר זמן מה שמתבהרת בי ההבנה ששלושת הנושאים הללו בעצם קשורים האחד לשני.

משקל:
בתהליך ההרזיה הראשוני שעשיתי הדגש היה על רישום די מדויק של כל מה שאכלתי ושל כל הפעילות הגופנית שעשיתי.  זה עבד נפלא, כל עוד התמדתי ברישום הזה.  הרישום נתן לי שיקוף משמעותי לגבי הרגלי התזונה שלי ולגבי הרגלי התנועה שלי.  בשלבים הראשוניים של המעקב הכתוב, היתה לעצם הכתיבה גם השפעה במוטיבציה: מכיוון שבכל שלב ראיתי כמה כבר אכלתי, זה עזר לי גם לתכנן את האכילה להמשך היום, וגם עזר קצת להתמודד עם אכילה רגשית.  כשראיתי שכבר הגעתי למקסימום הקלורי שהקצבתי לעצמי, זה עזר לי להחליט שאני לא אנשנש עכשיו משהו רק בגלל שאני יושבת מול הטלויזיה או בגלל שאני עצבנית.  בנוסף, היה לי קל לתכנן את ארוחת הערב שלי, שהרבה פעמים היתה נקודת התורפה שלי מבחינה קלורית. יכלותי לראות אם אכלתי די חלבון היום או אם עברתי את כמות השומן המומלצת וכו' – ולפי זה לתכנן.  ב-SparkPeople יש גם שיטת מוטיבציה חמודה – בה מקבלים נקודות בכל פעם שמעדכנים את יומן האכילה ואת יומן הפעילות הגופנית.  גם שיטת המוטיבציה הזו עבדה בשבילי מעולה – כי רציתי להשיג בכל יום את מקסימום הנקודות האפשרי על העדכונים הללו.

התמדתי ברישום הרבה זמן, וכל התמדתי זה היה יעיל.  אבל בשלב מסוים לא היה לי כוח יותר להתמיד ברישום הזה.  זו החוליה החסרה מבחינתי – מה עושים אחרי שרכשתי את ההרגלים ואני לא מרגישה עוד צורך להתמיד ברישום – איך אני שומרת על ההצלחה? לכאורה נראה שאם רכשתי את ההרגלים, אני לא אצטרך להתמיד עוד ברישום. זה לא יהיה כל כך קריטי.  בפועל, נמאס לי מהרישום הרבה לפני שההרגלים ממש השתרשו בי. ובלי זה היה לי קשה להתמיד בתהליך, והתחלתי לעלות שוב במשקל.

כסף:
אני כנראה מרויחה מספיק לצרכיי, בכל אופן יחד עם הכסף שהורי נותנים לי מדי חודש ועם החשבונות (נייד, טיפול פסיכולוגי) שהם משלמים במקומי.  ובכל זאת אני במינוס, כמעט כל הזמן.  בינואר 2009 לקחתי הלוואה מהבנק כדי לסגור את המינוס – כי הריבית על ההלוואה נמוכה מהריבית על האוברדאפט. ונשבעתי לעצמי שמעכשיו אכלכל את צעדי בתבונה ובדיוק כדי לא להכנס שוב למינוס. היום, נובמבר, אני שוב במינוס – כמעט באותו הגודל של המינוס המקורי, ויש לי גם את ההלוואה לשלם.

כשרציתי לנהל את הכסף שלי, שוב התחלתי ברישום – מעקב אחרי כל ההכנסות וכל ההוצאות. אפשר לעשות רישום כזה, למשל, באתר "חייבים +" – ואת הרישום משם אפשר לייצא לקבצי אקסל ולהשתמש בהם – אתר ממש מגניב.  התמדתי בזה גם תקופה, אבל שוב לא הצלחתי.

כאן הסיבות לקושי ברישום ובמעקב היו מעט שונות מהסיבות במצב של מעקב המזון.  גם כאן, בשלב מסוים התייגעתי מהרישום, כמו שקרה לי עם הרישום של האוכל והפעילות הגופנית.  אבל הקושי העקרי היה לראות באמת את ההוצאות שלי. זה ממש הפעיל אותי פיסית – הלב שלי היה דופק יותר בחוזקה כשהתחלתי לרשום את ההוצאות היומיות; הרגשתי מאוד אשמה כלפי כל הוצאה – בלי קשר לסוג שלה (חוץ מאולי חשבונות כמו ארנונה וחשמל). הרגשתי אשמה על שכ"ד שאני משלמת, על כל קפה ששתיתי עם חברה, על כל יציאה לבילוי, על כל קניה בסופר. כשכתבתי מה אכלתי, הרגשתי אשמה רק על חלק מהדברים: ממתקים, אכילה מחוץ לתכנון, אכילה רגשית. בכסף – באופן קולקטיבי הרגשתי אשמה על הכל: שאני לא מרויחה מספיק, שאני מוציאה יותר מדי – בלי שום יכולת להבחין לעצמי מה הוצאה הכרחית ונחוצה ומה לא. זה היה מלחיץ מדי, וכמובן שלא המשכתי.  במובנים רבים קל יותר לא לדעת.

סדר:
הבית שלי מהפכה. זה משהו שממש קשה לי להשתלט עליו.  זה כל כך קשה, שקשה לי אפילו לכתוב על זה.  אני מרגישה שאין לי מקום בבית שלי, ואני מרגישה ממש אובדת עצות.  גם אם אביא מישהי לסדר לי את הארונות (ואני מכירה אחת כזו נהדרת), הם יתבלגנו שוב תוך חודש. ויש כמובן את סוגיית בן הזוג, שלא מוכן שמישהו אחר יסדר את הארון שלו (אפילו אם זו אני).  יש לנו חדר עבודה אחד, שהוא יושב בו כל הזמן, והדברים שלי שם בבלגן ואני לא יכולה להגיע אליהם. באין חדר-עבודה אין לי איפה לשבת ולעבוד, או לכתוב, וקשה לי ליזום וליצור. הכלים מצטברים בכיור עד כדי סרחון ממשי; הכביסה מצטברת באמבטיה, במכונה, במייבש, על הספה… ואפילו כשהיא מקופלת כבר, היא נכנסת לארון המבולגן…

הקבלות מצטברות בארנק וביומן או מתפזרות בתיק; הניירת מצטברת על שולחן-הסלון או מתגוללת בשקיות אקראיות.  אני בטוח מפסידה ככה כסף, כי שכחתי להפקיד המחאה שעכשיו פג תוקפה, ולא עשיתי תיאום מס בזמן ולכן עכשיו אצטרך לחכות להחזרי מס שיגיעו רק ביולי הבא.  בגדים ישנים נמצאים באוטו, בגדים חדשים מתפזרים בין המכונית לכסא-הנדנדה בחדר השינה.  אני מרגישה שרק מלסדר את הבית אוכל לרדת במשקל.  אני זוכרת איך סידרתי את ארון בגדי הקיץ שלי ואיזו רווחה זו היתה.  גם בלאגן הוא משקל.

ככל שאני חושבת על כך יותר אני מרגישה שיש קשר עמוק בין הדברים. אני מרגישה שהקשר הזה נמצא בתחום אחר, תחום שאם מטפלים בעמק שלו זה לא יתמצה רק במה שאני קוראת לו "קואצ'ינג" – עבודה התנהגותית  נטו. אני מרגישה שאם אמצא את המקום הזה בתוכי, אוכל לעשות את השינוי לא ממקום משימתי שצריך להתגייס אליו, אלא זה יגיע מבפנים, וממילא יתבטא גם בשני התחומים האחרים – כסף וסדר – וודאי בתחומים נוספים.

פוסט זה פורסם בקטגוריה מחשבות, ניסיונות, רגשות. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s