תירוצים כדי לא להתעמל. פתרונות

כן, אני מגיעה לעבודה באופן קבוע. אני (בסופו של דבר) קפלת את הכביסה ושמה אותה בארון. אני מצחצחת שיניים מדי יום, וזוכרת כל בוקר למלא מים טריים בקערה של חתולי הרחוב שמתחת לבניין. אני עושה הרבה דברים באופן קבוע, והרבה מההרגלים הללו נרכשו בשנים האחרונות, בשבועות האחרונים. מכאן שאם אני לא מצליחה לאמץ לעצמי הרגל של פעילות גופנית קבועה (אפילו כזו שאני אוהבת), הבעיה היא לא בעצם ההתמדה וקניית-ההרגל, אלא במשהו אחר.

הנה חמשת התירוצים הנפוצים ביותר בשלם נמנעים מפעילות גופנית.  והמחשבות שלי:

1. אני עייפה מדי:
אמירה רווחת היא שפעילות גופנית ממריצה. אני מוצאת שזה נכון, כשהתאמנתי באייקידו הייתי חוזרת בערב עם הרבה אנרגיה והיה לי אפילו קשה להרדם לפעמים מרוב היי. אבל פעילות גופנית, לדעתי, לא משפיעה על כל סוג של עייפות: יש הבדל בין עייפות של פעילות או של חוסר שינה לבין עייפות שהיא סוג של חוסר-אנרגיה כללי. כשהגוף שלי עייף מחוסר שינה, פעילות גופנית לא מעורת אותי, אלא מעמיסה עלי, ולפעמים אפילו מסוכנת. כשאני נטולת-אנרגיה, משהו שיותר קשור לתשישות מנטלית או רגשית, פעילות גופנית עוזרת לי לנקות את הראש וממריצה.

ביום ראשון השארתי את המכונית לבן-זוגי והחלטתי שאחזור בערב ברגל מהעבודה הביתה. הערכתי שזמן ההליכה יהיה בערך 20 דקות, וחשבתי שאולי אאריך את המסלול כדי ללכת חצי שעה. יום העבודה היה קשה מהצפוי ומאד מאד ארוך. בשעה תשע בערב סיימתי, לא היתה לי מכונית, והפיתוי לסוע במונית היה גדול. התגברתי על הפיתוי ובכ"ז צעדתי הביתה. דווקא היה כיף! עדיין חם מאד, ובערב התל-אביבי לח במיוחד, והגעתי הביתה אחרי חצי שעה של צעידה לא-מהירה-במיוחד שטופת זיעה לחלוטין. אבל הייתי עייפה מאד, ונרדמתי במיטה כמו בול עץ. גם כאבו לי קצת הברכיים והגב, והיה לי מאד קשה לקום למחרת בבוקר. צעדתי בעיקר בשם העקשנות, ההתמדה וכדי לחוות את ההישג – אבל יכול להיות שנוכח היום הארוך שהיה לי הייתי יכולה להסתפק בצעידה של רבע שעה.

2. אין לי זמן:
זה התירוץ הכי רווח אצלי. הימים שלי בדרך כלל מאוד ארוכים ועמוסים (גם בדברים טובים וכיפיים, כמו בילוי עם חברות ולימודים). הרבה פעמים אני מרגישה שאני לא משתלטת על כל מה שאני רוצה לעשות ועל כל מה שאני צריכה לעשות (בעיקר כל מה שקשור בסידור הבית…), וכשכבר יש לי זמן אני מעדיפה לנוח בו, לגלוש באינטרנט ולראות טלויזיה.  ההצעה לקום שעה קודם בבוקר לגמרי לא רלוונטית בשבילי – אני ממש לא טיפוס של בוקר, וממילא רוב השבוע קמה בשש וחצי ולא בא לי להקדים עוד… גם להתעמל באמצע יום העבודה, כמו שמציעים לעובדי משרדים בארה"ב, לא ממש רלוונטי בארצינו, בה הצהריים הם השעות החמות ואין לי בדיוק מקלחת לידי.  זה משאיר לי את סוף היום – ואז אני חוזרת לסעיף אחד, המתייחס לעייפות.

לאחרונה התחלתי לחפש באופן אקטיבי הזדמנויות בשבוע בהן אני יכולה להתאמן – כאלה שמשתלבות ביום שלי ושיכולות להפוך למנהג קבוע. אני חושבת שלמשל לחזור הביתה ברגל, אם המרחק הוא חצי שעה הליכה, יכול להתאים לי. בימי שלישי אני מחכה לבן זגוי שיסיים לעבוד – הוא מסיים שעה אחרי – ובינתיים צועדת על חוף הים. זה מושלם כי כך אני מעסיקה את עצמי וגם מייד אחרי הצעידה אני מגיעה הביתה להתקלח.

3. אין לי כסף לחדר כושר או לציוד יקר:
זה באמת אחד התירוצים הכי קלושים. התאמנתי יותר משנה בחדר כושר, והיו לו מבחינתי רק שני יתרונות: מקלחת ממש מעולה ומזגן. כל השאר היה ממש מעיק – המון רעש של מוזיקה ושל אנשים, הרבה צפיפות בשעות שהיו נוחות לי להתאמן (שמסתבר שהן השעות הפופולריות ביותר בחדר הכושר), מכשירים עוינים ומפחידים, מראות מרתיעות בכל מקום ואוירה כללית לא נוחה.

אחד הדברים החשובים שהבנתי על שינויים בהרגלי התזונה והתנועה, זה שלמעשה השינויים לטובה הם זולים באופן משמעותי. כדי לצעוד בחוץ כל מה שאני צריכה הוא זוג נעלי ספורט, ואולי נגן-מוזיקה כדי לא להשתעמם. לי יש בבית כדור פיזיו (אני לא משתמשת בו הרבה) שעלה 80 ש"ח, וזוג משקולות שעלו 20 ש"ח. עם הציוד הזה ועם אימוני-וידאו לא ארוכים וחינמיים שיש ב-YouTube, אפשר לעשות הרבה, וזה אפילו יותר נעים מחדר כושר.

4. אני מתביישת באיך שאני נראית:
אחרי ששילמתי המון על המנוי לחדר-הכושר, סירבתי להיכנע ליתר פיתויי תרבות-הצריכה ולקנות טייצים של כוסיות, תיק אופנתי ואייפוד ורדרד. הסתפקתי במכנסיים קצרים ב-20 ש"ח מ"דלתא" ובחולצות מהסוג המכונה "חולצות סוף-מסלול", כולן רחבות ודהויות במיוחד ובד"כ לא מ-100% כותנה. כך שבכל המראות המאיימות נראיתי לעצמי די קודרת וכמובן שמנה.
השבוע התגלגלת לידי טייץ מבד נעים במיוחד, וכשלבשתי אותו יחד עם חולצה אמנם ישנה אך צרה ומחמיאה, בן-זוגי שרק לי בהתפעלות וטען בחום רב שרזיתי. כך שנזכרתי שהדרך הטובה ביותר לרזות היא לדאוג למלתחה חדשה 🙂 , וגם ששווה להשקיע קצת בבגדים להתאמן בהם, כדי שגם האימון יהיה חווית גוף ומראה חיובית.
בכל מקרה, אם בוחרים להתאמן בבית או בפארק, מתמודדים פחות עם המראות המאיימות של חדר הכושר ואולם האירובי, ופחות עם המבטים העוינים של הכוסיות המטופחות והמדריכים השריריים-מדי.

5. אין לי מצב רוח לזה; אני מדוכאת מדי:
מחקרים רבים הראו ש-20 דקות של פעילות אירובית (נגיד, הליכה) מעודדות הפרשה של כימיקלים במח המסייעים למצב-רוח טוב. מחקר שנעשה בהרווארד בקרב מבוגרים הסובלים מדכאון קליני גילה כי אלו מהם שעסקו בפעילות קבועה במשך 12 שבועות, יצאו מכלל סכנת אובדנות ומצבם הקליני השתפר מאוד.  פעילות גופנית גם מסייעת להפחתת מתחים בכך שהיא עוזרת להורדת רמת הקורטיזול בגוף. הקורטיזול הוא הורמון סטרואידי המופרש מבלוטת יותרת-הכליה בעתות עקה (סטרס). רמות גבוהות של קורטיזו נמצאו קשורות גם בהשמנה בטנית, המעלה את הסיכויים לחלות בסוכרת סוג 2 (סוכרת מבוגרים, תלויית-אינסולין).

וברמה האישית: כבר כמה שבועות שאני צועדת אחת לשבוע על חוף הים, תוך כדי האזנה לספרים מוקלטים באזניות. השעה הזו הפכה, מהר מאוד ובצורה מפתיעה מבחינתי, לאחת השעות היקרות והמהנות שלי בשבוע ומאוד קשה לי לוותר עליה. בהתחלה מצב רוחי היה טוב בעיקר בגלל הסיפוק שהנה הצלחתי לפנות לעצמי זמן לצעוד ואשכרה עשיתי את זה; כעת מתלווה לשעה הזו גם איזו תחושה נעימה של רווחה, ואני חוזרת מהצעידה הזו מיוזעת, עייפה ובראש צלול.

לזכור לא לבלבל בין תירוץ לסיבה; להבחין בין השניים, ולפעול.

פוסט זה פורסם בקטגוריה מחשבות, פעילות גופנית. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

3 תגובות על תירוצים כדי לא להתעמל. פתרונות

  1. ק היום ראיתי שמישהו כאן ממליץ עלי.
    אשמח לדעת מי ולהודות באופן אישי
    תודה וחג שמח

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s